השבוע פרסמה החשבת הכללית מיכל עבאדי-בויאנג’ו נתון מעודד: הכנסות המדינה מתחילת השנה עלו בכ־11%, והגירעון היה נמוך מהיעד שנקבע. אלה חדשות טובות – אבל נתונים אלו מחייבים שילוב של מדדים נוספים שיתנו את התמונה המלאה. כי מדינה יכולה להציג שיפור במאזנה התקציבי גם בזמן שהכבישים שלה נסתמים, השטחים הפתוחים נעלמים, האמון במוסדות נשחק ומערכת החשמל מתקשה לעמוד בביקוש. על הנייר המצב משתפר; בפועל, הנכסים שיאפשרו למשק לצמוח בעתיד עלולים להישחק.
שני דו״חות חשובים על כלכלת ישראל אשר פורסמו לאחרונה ועברו כמעט מתחת לרדאר הם בדיוק המדדים שיאפשרו למקבלי ההחלטות הבין את מצבה הכלכלי האמיתי של מדינת ישראל: הדו״ח התקופתי של קרן המטבע הבין־לאומית ודו״ח מדדי הקיימות וההון של הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה. לכאורה, הראשון עוסק בצמיחה, בחוב ובפריון, והשני בנכסים הכלכליים, החברתיים והסביבתיים. בקריאה משותפת הם מספרים סיפור אחד: המשבר הגדול של הכלכלה הישראלית טמון גם במה שאיננו מודדים – ולכן איננו מנהלים.
קרן המטבע הפחיתה את תחזית הצמיחה של ישראל לשנת 2026 מ־4.8% לפני המלחמה ל־3.5%, ומעריכה כי התוצר נמוך בכ־9% מהמגמה שנחזתה לפני אוקטובר 2023. אך הנתון החשוב באמת אינו נוגע רק לשנה הקרובה. הקרן מזהירה מפני היחלשות פוטנציאל הצמיחה בטווח הבינוני ומצביעה על בעיות עומק: השתתפות נמוכה בשוק העבודה בקרב קבוצות מסוימות, פערי מיומנויות, פריון נמוך, מחסור בתשתיות והסיכון שהוצאות הביטחון ידחקו השקעות אזרחיות חיוניות. דוח קרן המטבע הבין־לאומית על ישראל, 2026
במקביל, דוח הלמ״ס מראה מה קורה לנכסים שעליהם נשענת הצמיחה: 147.6 קמ״ר של שטחים טבעיים נגרעו; שיעור האנרגיה המתחדשת עומד על כ־13% בלבד, לעומת כ־30% במדינות ה־OECD; והאמון בממשלה ירד מ־46% ל־24.6%, ובמערכת המשפט מ־64% ל־42.2%. דוח מדדי הקיימות וההון בישראל לשנת 2024, הלמ״ס
אלה אינם נתונים “רכים”. כשם שמשפחה אינה בוחנת את מצבה רק לפי המשכורת החודשית, אלא גם לפי החסכונות, החובות, בריאות בני הבית ומצב הדירה – כך מדינה אינה יכולה להיבחן רק לפי התמ״ג. השטחים הטבעיים, התשתיות, ההשכלה, האנרגיה והאמון הציבורי הם החסכונות שלה לעתיד. שחיקתם אולי אינה עוצרת מיד את עליית התוצר, אך היא מחלישה את יכולתה של המדינה לצמוח ולהתמודד עם משברים.
התמ״ג מודד כמה ייצרנו וכמה צרכנו, אך אינו מספר לנו כיצד נוצרה הצמיחה ומה היה מחירה. מפעל שמזהם נחל תורם לתוצר. גם הטיפול בתושבים שנפגעו, ניקוי הנחל ושיקומו תורמים לתוצר. מבחינה חשבונאית, הפעילות גדלה; מבחינה לאומית, איבדנו בריאות, טבע וכסף. באופן דומה, הזנחת תשתיות יכולה להיראות כחיסכון תקציבי – עד שמגיעים ההצפה, הפסקת החשמל או הפקק שעולה למשק מיליארדים.
במילים פשוטות, לצמיחה יש מחיר והשאלה שהמערכת הכלכלית צריכה לשאול את עצמה איננה רק בכמה תצמח ישראל בשנה הקרובה, אלא האם בעוד עשור יהיו לה מספיק עובדים מיומנים, תשתיות, אנרגיה ואמון ציבורי כדי להמשיך לצמוח.
האתגר הגדול של הכלכלה במאה ה־21 אינו מחסור בנתונים. מעולם לא היו בידינו יכולות טובות כל כך לאסוף מידע, לנתח אותו ולחזות תרחישים. האתגר הוא להחליט מה אנחנו בוחרים למדוד – ובהתאם, מה אנחנו בוחרים לנהל. עם זאת, מנהלים נמדדים לפי תוצאות רבעוניות, ממשלות פועלות במחזורי בחירות ותקציבים נבנים בדרך כלל לשנה אחת. לעומת זאת, משבר האקלים, ביטחון המזון, הזדקנות האוכלוסייה, החינוך, התשתיות, הפנסיה ואובדן המגוון הביולוגי הם אתגרים הנפרשים על פני עשרות שנים. כך נוצר פער מסוכן בין משך החיים של הבעיה לבין אופק הזמן של מי שאמורים לפתור אותה.
הכלכלנים מכנים עלויות כאלה “החצנות”. מאחורי המונח המקצועי מסתתרת אמת פשוטה: מישהו אחר משלם את החשבון – הציבור, תקציב המדינה או הדורות הבאים. כל עוד העלויות נשארות מחוץ למאזן, חברה מזהמת עשויה להיראות יעילה יותר מחברה שמשקיעה בייצור נקי, וממשלה יכולה להציג חיסכון בהווה תוך יצירת חוב סביבתי, חברתי ותשתיתי לעתיד.
הפער בין אופק התקציב לבין אופק הסיכונים חריף במיוחד בישראל. תקציבים נבנים לשנה וממשלות פועלות במחזורי בחירות, בעוד שביטחון המזון, האנרגיה, התחבורה, החינוך, הבריאות והפנסיה מחייבים השקעות לעשרות שנים. ללא מדידה ארוכת טווח, קיצוץ מיידי עלול להיראות כהצלחה גם כאשר הוא מגדיל את העלות ואת הסיכון בעתיד.
הבעיה אינה בהוצאות הביטחון ההכרחיות, אלא בכך שאין לצדן מנגנון ארוך טווח המגן גם על ההשקעות האזרחיות המבטיחות את חוסנה של ישראל. מדינה חזקה אינה רק מדינה המגינה על גבולותיה. היא גם מדינה המבטיחה אספקת מזון ואנרגיה, מערכת בריאות מתפקדת, תחבורה יעילה, חינוך איכותי ותשתיות המסוגלות לעמוד במשברים.
הפתרון אינו לבטל את השוק, את הרווח או את הצמיחה, אלא להפך להרחיב את הגדרת ההצלחה הכלכלית ולייצר עבורם צמיחה במשק. לצד התמ״ג, יש לבחון כיצד כל החלטה משפיעה על הבריאות, החברה, הסביבה והחוסן הלאומי. מדדים אינם רק כלי לתיאור המציאות; הם מצפן. מה שנמדד נכנס לתקציבים ולתוכניות העבודה. מה שאינו נמדד נדחק לשוליים.
בזכות הלמ״ס לישראל כבר יש חלק ניכר מהנתונים, אך הם אינם מחוברים באופן שיטתי לתקציב ולבחינת הצלחתם של משרדי הממשלה. 17 יעדי הפיתוח בר־הקיימא, שאומצו בידי 193 מדינות ובהן ישראל, יכולים לספק מסגרת מוסכמת לכך. הם עוסקים לא רק באקלים, אלא גם בבריאות, בחינוך, בתעסוקה, בחדשנות, בתשתיות ובמוסדות ציבוריים.
אירופה, שכבר מתמודדת עם נזקים כלכליים גוברים כתוצאה ממשבר האקלים, מתרגמת החצנות למחיר באמצעות תמחור פחמן ומנגנון התאמת פחמן בגבול, ומשלבת יעדי אקלים וקיימות ברגולציה, במחקר ובהשקעות. ישראל עדיין לא השלימה את החיבור בין מדידה, תמחור וקבלת החלטות.
ישראל צריכה לנהל את תקציב המדינה כתיק השקעות לאומי. השקעה בתחבורה ציבורית אינה רק הוצאה על מסילות ואוטובוסים: היא חוסכת שעות עבודה, מפחיתה זיהום ומרחיבה את הנגישות לתעסוקה. השקעה באנרגיה מתחדשת מחזקת את הביטחון האנרגטי ומקטינה את החשיפה לתנודות מחירים. השקעה במניעת מחלות יכולה לחסוך הוצאות רפואיות ולשמור על פריון העבודה.
אולם מדידה לבדה אינה מספיקה. אם המדינה מבקשת להשקיע בתשתיות שתוצאותיהן יתבררו בעוד עשרים או ארבעים שנה, היא זקוקה גם למימון שאינו מסתיים עם התקציב השנתי או עם מחזור הבחירות.
אחד המנגנונים שיש לבחון הוא אג״ח בין־דורי בלתי סחיר של המדינה, שיציע לגופי הפנסיה והביטוח תשואה ריאלית מובטחת של 5% לטווח ארוך, בתמורה להפניית הכספים לתשתיות לאומיות בנות־קיימא. בדומה לאג״ח שסייעו לממן את בניית המדינה, מודל כזה יכול לרתום את החיסכון ארוך הטווח לבנייתה לדורות הבאים ולהפוך הוצאה תקציבית להשקעה לאומית מניבה.
הנתונים התקציביים המעודדים ושלושת הדוחות צריכים להיקרא יחד: משרד האוצר מציג את מצבה של קופת המדינה בהווה; קרן המטבע מזהירה מפני היחלשות פוטנציאל הצמיחה; והלמ״ס מראה את שחיקת הנכסים שאמורים לאפשר אותה. שינוי אמיתי יתחיל כאשר הממשלה לא תשאל רק בכמה צמח המשק, אלא גם אילו נכסים נשמרו, אילו סיכונים הצטמצמו ואילו אתגרים צופן העתיד.
לסיכום, שינוי אמיתי יתחיל כאשר ממשלת ישראל לא תשאל רק בכמה צמח המשק השנה, אלא גם אילו נכסים לאומיים נשמרו, אילו סיכונים הצטמצמו, האם החוסן והסביבתי החברתי התחזק ומה אנחנו משאירים לדור הבא.
מקורות:
https://www.cbs.gov.il/he/mediarelease/DocLib/2026/217/33_26_217b.pdf
https://www.imf.org/-/media/files/publications/cr/2026/english/1isrea2026001.pdf
https://www.globes.co.il/news/article.aspx?did=1001551848
