מה בין הגלובליזציה למגפות?

דור אחרי דור צעדנו אל עבר הכפר הגלובלי. 

במאה האחרונה, הפכו תושבי העולם המערבי ליותר עשירים, חופשיים ומחוברים באמצעות כלכלת שוק חופשי ושיתוף פעולה בעקבות מלחמת העולם השנייה, תוך השטת יד לפיתוח מואץ למדינות המתפתחות המדשדשות מאחור, הרבה אודות להיותן קולוניות למדינות המבקשות לעזור. מאז, הוכפלה אוכלוסיית העולם פי שלושה, מספר החיים בעוני ירד בשני שלישים, המלחמות פחתו, השגשוג גדל אף למדינות קומוניסטיות, שלמרות מדיניות סותרת, השתתפו בשוק העולמי ונפרצו לחלוטין הגבולות הפיזיים של האדם.

הקידמה המבורכת הביאה למחקר מואץ והבנת השפעות האדם על סביבתו, בין השאר:

• השפעת גידול אוכלוסין מואץ
• מערכת התחבורה העולמית
• שימוש יתר במשאבים וזיהום האוויר, הים והיבשה 

לפי מחקרה של פרופ’ אלה מנדלסון ‘זיהומים נגיפיים עולים כפי שפורסם בכתב העת הרפואי למחלות זיהומיות MEDICINE, כל אלו מובילים לגיבוש חיידקים חדשים ומסוכנים. 

ערים כצלחות פטרי

תופעת העיור המחודשת הובילה למיצוי מיטבי של משאבים, תשתיות והקטנת התלות ברכב הפרטי אך מצד שני הפכה את הערים לצלחות פטרי של בעיות תברואה המציעה לנגיפיים שדות ציד עשירים בעקבות צפיפות, שהות במבנים שאינם מאווררים היטב ותנועה אינטנסיבית של בני אדם למקומות שונים בעולם. 

בנוסף, כאשר הכלכלה נשענת על רעיונות הקפיטליזם, המקדשת את זכות הבעלות הפרטית על הקניין ומדרבנת צמיחה כלכלית, לעיתים בכל מחיר,  גדלה החשיפה לאי שוויון חברתי, המגביר את הסיכוי להתפרצויות, המתחילות לרוב באוכלוסיות עניות בעלות תנאי תשתית ירודים. 

במהלך העידן הנוכחי, מערכות הבריאות המודרניות נבנו בצורה היקפית וגלובלית אך נשארו מחשופים- מאות מיליוני בני אדם ברחבי העולם אינם מקבלים שירותי בריאות בסיסיים. 

עם זאת, אף אחד, ללא קשר למעמדו הסוציו-אקונומי, לא חסין- דגירה במעמד אחד מוביל להתפשטות לשאר המעמדות. דוגמה לכך שכמות עקיצות היתושים של תושבי תל אביב גדולה לאין שיעור מאזורים אחרים וזאת משום צמיחה בכמות היתושים בירקון, שחובר לקו הביוב של המועצה האזורית ‘דרום השרון’, כתוצאה מכשל בתפקוד מכון טיהור השפכים של המועצה. הקהילה הרפואית העולמית קוראת פתאום לעידן הזהב- “עידן המחלות המגיחות מחדש והחדשות”. 

הופעת הקורונה הביאה למסקנה שהגיע הזמן “לסגור את הבאסטה”- נקים חומות, נגביל נסיעות ונצמצם את היקף המסחר העולמי. אבל אם הגלובליזציה מביאה לתופעת מחודשת של מגיפות, ניתן היה לצפות ששגרת המסכות, הכפפות וההסתגרות, היו היום סדר יום טריוויאלי בחיי אדם. בפועל, הציבור נרגש ונרעש משום שסדר היום של אביב 2020 התהפך על פיו- האנושות לא קלטה את היקף החופש שיש לאדם במרחב והקורונה פתאום החזירה את הרגליים אל הקרקע. 

יש סיבה לשיתוק האנושי שאנחנו חווים- למרות התפרצויות של איידס ואבולה בעשרות שנים האחרונות, מגפות הורגות אחוז קטן בהרבה ממגפות קדומות בהיסטוריה- במאה ה-14, האבעבועות השחורות התפשטו ממזרח אסיה למערב אירופה תוך שנים ספורות והמגיפה קטלה את חייהן של יותר מרבע מהאוכלוסייה העולמית. מאז 2015 וההכרזה של מגוון בעלי עניין על יעד 3 מתוך 17 יעדי פיתוח בר קיימא, הבטחת חיים בריאים וקידום רווחה עבור כל הגילאים החיונית להתפתחות ברת קיימא, ואף הרחיב ביעד המשנה 3.3, עד שנת 2030, סיום המגפות של איידס, שחפת, מלריה, מחלות טרופיות, לחימה בצהבת, מחלות נישאות במים ועוד, נראה שהעולם החל לבטוח ביכולתו למיגור מחלות, למרות שהמגיפה היחידה שמוגרה אי פעם, זו מחלת האבעבועות השחורות. 

מטרת היעד היא לנתב את המדינות לעבר השגת המיגור תוך הבנה שיש צורך במתן מימון יעיל יותר למערכות הבריאות, שיפור התברואה והיגיינה, הגברת הגישה לרופאים ומידע נוסף לצמצום הסביבה.

האם יכולנו למנוע את מגיפת הקורונה ?

באם היינו ממלאים את יעד 3.3 וחטא ההיבריס האנושי עיוור אותנו על יכולתם של חיידקים להגיח בעוצמה מאיימת?

עם כך, ההיסטוריה הוכיחה בינתיים, שהגנה אינה טמונה בהסתגרות, אלא הגנה אמיתית מושגת בעזרת שיתוף מידע ועזרה הדדית ברמה הגלובלית. שיתוף פעולה, אחד מאבני היסוד שאפשרו את הגלובליזציה ותמורותיה, בעלת הפוטנציאל לסיים את התקופה הלא נודעת. כשמדינה אחת נפגעת ממגפה, חשוב לחלוק את המידע על המחלה על מנת שמדינות אחרות יבטחו במידע ויסכימו לעזור במקום לבצע החרמות. אחת מהסיבות הרבות להתפרצות הקורונה היא העדר תקשורת גלובלית ובהחרמת מדינת סין משום אינטרסים כלכליים ומדיניים, שיש הטוענים שנמוכים מערך חשיבות חיי אדם, ועומדים בדרך לאמון ושיתוף פעולה בינלאומי. אנו רגילים לחשוב על בריאות במונחים בריאותיים, אבל מתן שירותי בריאות טובים, אף לאויבי גבולותינו,  מגן על ישראל מפני מגפות. 

מקרה בוחן: משבר המים 2018

דוגמה לכך היא משבר המים בעזה בשנת 2018. לפי דו”ח מכון RAND,  זיהום כרוני בענף המים והשפכים בעזה גרמו לסכנת התפרצות מגפה של מחלה ברצועה, העלולה להתפשט לשטחי ישראל ומצרים. הגורמים העיקריים למשבר הוא דלדול איכות הירודה של אקוויפר החוף של עזה, מקור 95% מכל המים בעזה. הגורם לזיהום האקוויפר הוא שאיבת יתר הגורמת לחדירה מוגברת של מי ים. בה בעת, הים מזרים חזרה לחופי עזה כמויות גדולות של מי שפכים לא מטוהרים המוזרמים לים. ישראל פעלה לעזור למצב החריף ברצועה, במאמצים לשיפור איכות המים הנשאבים, באמצעות מהילתם במים מותפלים או מים מתוקים בהחזקה ישראלית ועזרה הומניטרית בהרחבה ושיקום של מערכות תשתיות לחלוקת מים ותברואה. בעשייה זו, עזרה ישראל למנוע את התפרצות של מגיפת הכולירה הבאה, אשר חיידקיה נישאים על פני מים מזוהמים. 

משבר הקורונה COVID-19 מציג זרקור על מנהיגי העולם שיש ביכולתם להוביל, לארגן ולממן תגובה עולמית מתואמת בעלת פוטנציאל ליצירת קרקע ממשית לשלום עולמי המבוסס על בריאות אזרחי העולם. על אף תנועות נגד גלובליזציה, עוד טרם פרוץ הקורונה, אמון המדינות בשיטות קפיטליסטיות כחלק ממדיניותם הכלכלית לא התערערה,  משום האמונה הבסיסית שהאדם לא יכול לכפות על אחרים את האידיאולוגיה שלו- אולי הגיע הזמן לקחת את עקרונות השוק החופשי וליישמם בתשתית המדינית ויצירת אינטרס משותף לזכות לחיים בבטיחות ובביטחון. 

ומה נעשה לאחר חלוף הסכנה, כאשר ברורה יותר הבטן הרכה של הגלובליזציה?

במחקר של פרופסור תומס פישר, פרופסור לארכיטקטורה וראש Metropolitam Design Center, ישנן שתי אסטרטגיות למניעת התפשטות מחלות הכוללות את שיפור תנאי המחייה של אוכלוסיות עניות, בעיקר אלו המתגוררות בסלאמס ובישובים לא רשמיים בשולי העיר והשיטה השניה היא הפעלת שיטות לאיתור נשאי מחלות. 

המקום הראשון להתחיל בו הוא שדה התעופה. בעידן הגלובליזציה, נושא התחבורה הפך עם השנים לנגיש יותר, זול יותר ואף נדרש כשמקומות עבודה הפכו ממקומיים לתאגידי ענק גלובליים, מספר הטיסות של ישראלי ממוצע עומד על 4 טיסות בשנה! על כן, טיסה היא הדרך המהירה והאפקטיבית ביותר להפצת מחלות זיהומיות, אליה יש להקדיש את עיקר המאמצים לניטור מחלות וחיידקים בבני אדם על-מנת למנוע את המגיפה הבאה. מי יודע, אולי השאלה הבאה אחרי ‘מי ארז את התיק שלך?’ תהיה ‘האם היית חשוף לאפצ’י בימים האחרונים?’ 

לסיכום

הגלובליזציה היא לא מקור כל הרוע. התפרצות הקורונה היא אינה תולדה של החיים המודרנים. מגפות היו בעבר, וישנן גם היום, לכל אורך ההיסטוריה, סיבותיהן שונות ומשונות, אך תמיד הצליחו לעטוף את קצוות העולם ולצוד שטחים נרחבים של בני אדם. עם זאת, ישנן סכנות מהותיות בעידן הגלובלי הקשורות לצפיפות ערים והשיטה הקפיטליסטית השואפת לצמיחה כלכלית, לעיתים על חשבון אחרים, הגורמת לאי שוויון חברתי קיצוני, הן בתוך המדינות והן בין המדינות המפותחות למתפתחות וגורם לגישה חלקית למערכת הבריאות העולמית- יש אנשים חסינים וישנם אנשים הנתונים לחסדי אחרים. 

אל לנו להאשים את העולם הגלובלי, עלינו להשתמש בתמורותיו של תקשורת נרחבת, מידע, טכנולוגיה ושיתוף פעולה בין מדינות, בדיוק כפי שהצליחה הקהילה הגלובלית יחדיו למגר את מגפת האבעבועות השחורות ולהפחית את כמות החולים באיידס ומלריה, גם עכשיו, בעזרת אבני היסוד של הגלובליזציה, בכח מאוחד, נוכל לסיים את מגיפת הקורונה והשיתוק העולמי שאנו חווים.